28 ביולי 2010

Breaking the Ice - La Fouly גם בעברית

Hi again from the beautiful village of La Fouly. After some "introduction" to the trails around the village, today we will leave our chale for 3 nights in a higher hut called caban de la nouve at 2700 meters. we will have some glacier training with our guides and also acclimatize to the altitude. please take a look at the pictures from the last few days:
La Fouly


אתמול טעמנו את הטעימה האלפינית הראשונה שלנו, עלינו 1000 מ' עד לגובה 2700 מ', למעבר הרים שהוא גם הגבול בין שוויץ לאיטליה, גם כן גבול - בלי גדר, בלי שומרים, בלי פטרולים, פשוט לקפוץ לקפה באיטליה ולחזור. חצינו לתוך איטליה, הלכנו 4 צעדים וחזרנו לשווייץ. הנוף שניגלה לעינינו במעבר ובכלל לאורך כל הטיול (מי קורא לעליה של 1000 מטר טיול?) היה קשה לעיכול. מדרונות תלולים וירוקים, פסגות מושלגות, נחלים ואגמים כחולים. הלכנו בינות האגמים ותלוליות של שלג. במעבר הרים (הנקרא גם פס) הנוף נפתח והאופק הלא נגמר של רכסי הרים השכיח את קוצר הנשימה (זה לא היה קשה במיוחד) עשינו כמה תמונות פוזה קבוצתיות עם מעילי  North Face שנתרמות ע"י North Face (אלא מה?). השוויצרים היו מרוצים מאיתנו, טיפסנו יותר ממה שהם חשבו, עד כה אנו עומדים בציפיות. ירדנו כאשר באמצע הירידה ביצענו תחרות בניית קשת רומית מאבנים (עוד אחד מהרעיונות ההזויים של אולפת ) התחלקנו ל-2 קבוצות והתחלנו בבניה שלא תבייש אף אזרח רומי מהמאה השנייה לפני הספירה. המבוגרים בחבורה, מאסימו ופרנסואה השוויצרים ודורן אראל, לא התאפקו והחלו גם הם בבניה, ולמרבה הפלא אף סיימו ראשונים. הגשרים הוקמו, דרכים נסללו ורכבות חצו. ואנו המשכנו למטה לבקתה החמה. התה והעוגיות, השוקולדים, המוזיקה ושאר התנאים האלפינים הנוקשים והמאתגרים האופפים אותנו (שכחתי לספר שבערב השני, נכנס פרנסואה עם ארגז מלא שוקולדים שוויצרים מקומיים). החיים לא קלים. אחרי ארוחת הערב הסבירו לנו על יום המחר ההולך להיות קשוח במקצת, עם מזג אוויר סוער כמעה עם טיפוס נוסף של 1000 מטרים אך תלול יותר. הם צדקו, הבוקר היה קר וערפילי, פרנסואה, שועל הצוקים השוויצירי שבמקרה הוא גם המוביל שלנו פה באלפים, החליט לשנות מסלול. במזג אוויר ערפילי שכזה התכנון המקורי שלו עלול להיות מסוכן מדי, ואנחנו לא כ"כ רוצים מסוכן מדי. וכך בחר ידידינו גבעה אלפיני אחרת, אשר גבוהה מהחרמון רק בכמה מאות מטרים, לטפס עליה. הייתה רוח, היה קר, רטוב וערפילי. עלינו כקבוצה בקצב טוב. ההליכה בין הערפילים השרתה אווירה קסומה, כשמסביבנו פרחים בצהוב, סגול, כחול שהשתלבו בתוך המדרונות הרטובים והירוקים אשר יחד עם פסגות ההרים והנחלים השתלבו לפנורמה נופית מדהימה שלא היה ביכולתנו לראות מרוב ערפל. פשוט עלינו ועלינו ועלינו ישר לתוך ענן ערפל ולבסוף הגענו לאוכף הרים שממנו נותר לנו רק להמשיך לעלות, רק שמעכשיו זה על שלג. מתחיל להיות ממש אבל ממש קר. הגענו למעבר ההרים, מדהים רק ששוב לא יכולנו לראות כלום. המעבר הוא גם הגבול עם איטליה. למרות הערפל והקור החלטתנו להמשיך לטפס לכיוון בקתה אשר נמצאת כבר באזור איטליה, מי יודע אולי יתמזל מזלנו ונמצא קפה ופסטה בבקתה. לא ידענו עד כמה אנו קרובים למציאות, קשה להאמין אך כשהגענו לבקתה אומנם קפה ופסטה לא היו שם, אך כפיצוי הולם ביותר נעלמו העננים, יצאה השמש ונוף העמקים האיטלקים נגלה לעינינו. מוקפים הרים שבמדרונותיהם החשופים זורמים נחלים קטנים אשר הולכים וחוברים לנחל אחד אשר מתפתל לו אל בינות העצים. לידנו התנשאו פסגות אשר קרחון ענק שוכב למרגלותיהן. התיישבנו לאכול משהו קטן, עם סנדוויץ', פרות יבשים או שוקולד שוויצרי אשר מזמן הפך לחלק בלתי נפרד מהתזונה היומיומית שלנו. העייפות והשמש הכריעו אותנו ואט אט כל אחד שקע בעיסוקיו או בחוסר עיסוקיו. כמו לישון, לנמנם, לבהות בנוף או סתם להיכנס לשיחה על טיפוס, כמו ששיקי סיפרה לי ולשקופי על הטיפוסים שלה ברחבי העולם. אולפת נאדים ושאדי ישנו, סליחה שאדי לא יושן הוא נח בעיניים עצומות. מאלכ נכנס לשיחת נפש עם בחור שליווה אותנו בשם פלג ותומר ולובנא דיברו תוך כדי בהייה בנוף. אשמח לספר על מה הם דיברו רק שאין לי מושג. טוב, זמן לרדת, כמה מהר יורדים את מה שלקח כל-כך הרבה זמן לעלות, במיוחד כאשר הגענו לאוכף שממנו התחיל מדרון מושלג ארוך. פרנסואה, חתול השלגים השוויצרי, הרביץ בנו את תורתו לגבי שיטות הגלישה השונות, כל מה שרצינו היה לשבת על התחת ולגלוש, אך מסתבר שזה מסוכן מידי לצבור מהירות ולצאת משליטה, ולכן הוחלט לדבוק בשיטת פרנסואה עז הפסגות האלפינית ולגלוש גלישת נעלים ללא מגלשיים. כשהגענו למטה מצאנו את עצמנו ארבעה יהודים וארבעה ערבים על משטח שלג רך וכל שנותר לנו לעשות זה את הדבר הטבעי והמתבקש ולהתחיל ללכת מכות. אירוע אשר קיבל את התואר האינתיפאדה השלישית, שהתחילה כשמאלכ תקף אותי במפתיע והפיל אותי על השלג. בעודי מנסה להשיב מלחמה קפץ עלי נדים, תומר ושאדי התקוטטו להם בצד בזמן שטינקרבל (לובנא- ככה קוראים לטינקרבל בערבית) תקפה את שיקי (שירי)- קרב שממנו טינקרבל תצא בשן ועין. ורק שקופי עמד מהצד והסתכל על כל המתרחש, מעשה מאוד חכם ובוגר בהתחשב בעובדה שכל מאבק עם שקופי עלול להיגמר במוות (למי שלא מכיר לשקופי יש מימדים שגם לשוויצרים קשה לעכל).
רק שהאינתיפאדה הזו נגמרה בצורה הרבה יותר חמורה ממה שחשבנו, חיבוק קבוצתי אוהב (למה חמור? כי זה נשמע כמו סרט הוליוודי זול, אבל זה אכן מה שקרה).
אולפת כמובן לא פספסה את ההזדמנות של פרץ האהבה הקבוצתית וגררה אותנו לאתגר קבוצתי בו הפכנו לקשר אנושי כשכל אחד מחזיק ביד של מישהו אחר וכולם מסובכים בכולם, ולא אחת אתה מוצא את עצמך בתנוחות מביכות כשאתה מנסה להשתחל בין חברי הקבוצה ע"מ לשחרר את הקשר. המשימה האחרונה הייתה לבנות איש שלג. עבדנו בזריזות, במיומנות וכאיש אחד ותוך 10 דקות העמדנו איש שלג שאפילו התואר הפשוט של "איש שלג" לא ראוי לו. ביזיון – יצור קטן ומצ'וקמק שבתור אף תקוע לו סכין שוויצרית והדבר היחיד שנראה בו אנושי היה הכובע גרב שדחפנו לו על הראש, כולנו היינו מרוצים להצטלם עם הייצור החדש והלא ברור הזה ורק פרנסואה פנתר הפסגות הגרניטי בטח חשב בלבו שזו השנה האחרונה שהוא נותן יד לפרויקט שכזה. המשכנו למטה, הדרך למטה הייתה דרך חתחתים מבולדרת שבה ניסינו למצוא את דרכנו. בדרך צפו ועלו בעיות בהתנהלות הקבוצתית שלא הייתה טובה בעינו חלק מחברי הקבוצה. את הדיון על מה שהיה ואיך פותרים את הבעיה דחינו לאחרי הראיון עם עיתונאית צרפתייה אשר באה במיוחד מפריז לראיין אותנו.
שיקי ונדים התנדבו לדבר וכך פתרו את תומר וטינקרבל שלאחר הראיון ברדיו האיטלקי כמעט והפכו לדוברי הקבוצה (מסתבר, להבדיל מישראל, שיש מדינות בעולם שמעניין אותם פרויקטים בין ערבים ליהודים).
דיון מתיש, ארוחת ערב מפנקת כרגיל, תה, קפה, דיבורים, צחוקים, נרגילה, בירה ולישון.
מחר יוצאים לארבעה ימים בהרים אשר בהם נתרגל הליכה על קרחון בעזרת חבלים, גרזני קרח ודוקרנים.
בהצלחה

4 תגובות:

  1. אנחנו רוצים לדעת על מה דיברו תומר ולובנא :-)

    שיהיה המון בהצלחה, אתם נראים קבוצה מדהימה, קדימה לפסגה !!

    עופר ומאיה

    השבמחק
  2. וואו, איזה מגניב. תומר וחבורתו כל הכבוד.
    תשמרו על עצמכם ( אפילו שאני מכירה רק את תומר...) - קורל

    השבמחק
  3. תהנו מכל רגע והעריכו את מזלכם שבורכתם בו לקבל טיול אחלה טיול אלקה אמא של שירי

    השבמחק
  4. נכון גולן, כתבת ארבעה ימים, אבל אני פותחת את הבלוג כל יום בציפייה - אולי ארבעת הימים יתקצרו ונוכל כאן לקרוא איך היה האימון האלפיני...

    אסתי
    (אמא של אוֹרי)

    השבמחק